החלטה בתיק ע"ח 47380-05-12

1.       בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נ' עדוי), שניתנה ביום 15.5.12 בתיק ה"ת 03-12-14126.

2.       ביום 1.5.11 במסגרת חיפוש שנערך בביתו של העורר, תפסה המשטרה מידיו 232 המחאות שנמסרו לו, לגרסתו, מאנשים פרטיים (להלן: "ההמחאות"). החיפוש נערך לאחר שהתעורר חשד כנגד העורר להחזקת אמל"ח. העורר נעצר ושוחרר ביום 2.5.11 מתחנת המשטרה.

          בהמשך, ביום 22.6.11 נתפס גם רכב מסוג ב.מ.וו השייך לעורר (להלן: "הרכב").

3.       כבר בפתח הדברים אציין כי עד היום לא הוגש כתב אישום כנגד העורר.

4.       מאז נתפסו ההמחאות והרכב על ידי המשיבה, הוגשו בקשות להארכת החזקת התפוסים ואולם לא נתקיים כל דיון באותן בקשות וההחלטות ניתנו מבלי לקבל עמדתו של העורר, לא כל שכן ליתן לו הזדמנות להעלות טענותיו. יוער כי הבקשה להארכת החזקתן של ההמחאות הוגשה באיחור של למעלה משלושה חודשים לאחר המועד המירבי לתפיסה הקבוע בחוק.

5.       למותר לציין כי העורר הגיש בסמוך לאחר התפיסה, בקשה להחזרת ההמחאות לידיו וזאת עוד ביום 8.5.11. בעקבות אותה בקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יעביר העורר לידי המשיבה רשימת המחאות שמועדי פירעונן חל בשבוע הראשון של חודש מאי 2011 ואילו המשיבה התחייבה לסיים את חקירתה בנוגע לאותן המחאות עד ליום 22.5.11.

          ההסכמה הנ"ל לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל ולאחר שנתקיימו דיונים נוספים בבקשת העורר להחזרת ההמחאות לידיו, נדחתה בקשתו.

6.       בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי מאז שמוחזקים התפוסים בידי המשיבה, מתנהלת כנגד העורר חקירה מסועפת בעקבות חשד לביצוע עבירות של ניהול משחקי מזל אסורים, הלבנת הון, מתן שירותי מטבע ללא היתר, שיבוש מהלכי חקירה, סחיטה באיומים ועבירות על פקודת מס הכנסה. נאמר כי על פי חומר החקירה העורר חשוד בכך שבמהלך השנים 2010-2011 היה הבעלים והמנהל של שלושה בתי הימורים ומשחקי קלפים, נתן הלוואות ופרע שיקים בשוק האפור ללא היתר. עוד עולה חשד לכך שהעורר הלבין הון שהרוויח מהימורים, מהלוואות ומפריעת שיקים בשוק האפור, ובנוסף שיבש הליכי חקירה תוך פנייה לנחקרים שהגיעו להיחקר במשטרה.

          בית משפט קמא ציין כי חומר החקירה שהוצג לעיונו, המשתרע על פני למעלה משנים עשר קלסרים, אכן מעלה חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לעורר. עוד הפנה בית משפט קמא לקיומו של בסיס לטענה כי קיימת זיקה בין הרכב וההמחאות לבין העבירות הנטענות, זיקה שיש בה לכאורה להצדיק חילוטם של התפוסים בסופו של יום.

          לאחר שערך את האיזון בין שיקולי הצדדים הורה בית משפט קמא על שחרור הרכב בכפוף להפקדת סך 150,000 ש"ח, שתי ערבויות צד ג' על סך 75,000 ש"ח כל אחת, שיעבוד הרכב ורישום עיקול עליו לטובת המדינה במשרד הרישוי וברשם המשכונות והוצאת פוליסת ביטוח מקיף לרכב ושיעבודה לטובת המדינה. באשר להמחאות ולנוכח הסכמת המשיבה להחזרתן בכפוף להפקדה כספית, הורה בית משפט קמא על השבת ההמחאות לידי העורר בכפוף להפקדת סך של 350,000 ש"ח.

7.       לטענת העורר שגה בית משפט קמא באיזון שערך בין זכויות הצדדים, שעה שהתעלם מן העובדה שכל ההמחאות שנתפסו בידי המשיבה, היו בעלות כושר פירעון במועד תפיסתן, וזה אבד לאחר שהמשיבה נמנעה מהפקדתם במועד. בכך, הפרה המשיבה את חובתה לשמר את ערכם של התפוסים שבידיה. מחדל זה, משנה לטענתו באופן ניכר את מערך האינטרסים ואת נקודת האיזון בין זכויות הצדדים. יתר על כן, העובדה שטרם הוגש כנגד העורר כתב אישום, על אף פרק הזמן הארוך מאז נתפסו ההמחאות והרכב, אף היא מטה את נקודת האיזון לעבר שחרורם של התפוסים והחזרתם.

          במסגרת הדיון בפניי טען ב"כ העורר כי המשיבה האריכה את החזקת התפוסים במעמד צד אחד, מבלי שנתנה לעורר הזדמנות להעלות טענותיו בפני בית המשפט. לא זו אף זו, הבקשה להארכת החזקת התפוסים הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע לכך בחוק. משכך, סבור העורר כי שגה בית משפט קמא משהתנה את החזרת התפוסים בהפקדת ערבויות כספיות גבוהות אשר העורר אינו מסוגל לעמוד בהן.

8.       המשיבה אישרה בתגובתה כי אכן הבקשה להארכת החזקה בהמחאות הוגשה באיחור של כשלושה וחצי חודשים מבלי שהודע על כך לעורר. יחד עם זאת, אין בכך כדי לבטל את החלטת ההארכה שניתנה ובהקשר זה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה העובדה שבקשה להארכת החזקתו של תפוס מוגשת לבית המשפט בחלוף המועד הקבוע לכך בחוק, אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה אף אם זו הוגשה לאחר חלוף המועד.

          באשר להמחאות סבורה המשיבה כי לא אבד ערכן כליל משום שהן מהוות שטרי חוב המלמדים על חבות של אחרים כלפי העורר.

          המשיבה הפנתה לכך שהעורר מיוצג כבר מראשית הפרשה בידי עורך דין ואין לקבל את הטענה כאילו נקטה המשיבה בפעולות חד צדדיות במחשכים תוך התעמרות בעורר ורשלנות בשמירה על התפוסים. משכך, סבורה המשיבה כי הבטוחות שנקבעו ע"י בית משפט קמא המגיעות כדי 40% מערך הרכב ופחות מ-30% משווי ההמחאות, הן ערובות סבירות ותואמות את פסיקת בית המשפט.

9.       בפתח הדברים אני רואה לציין כי עיון בחומר החקירה שהונח בפניי אכן מלמד על קיומה של תשתית ראייתית לחשדות המועלים כנגד העורר. מדובר בחומר חקירה רחב היקף המתייחס לפרשייה מסועפת במהלכה נחקרו מספר רב של אנשים. יחד עם זאת, חומרת המעשים המיוחסים לעורר והתשתית הראייתית כנגדו אינן עומדות לבדן. לבד מזכותו הקניינית של העורר לגבי אותם תפוסים, זכות העומדת מטבע הדברים מן הצד האחר של כפות המאזניים, עומדים באותו צד מספר ליקויים ופגמים שאין להתעלם מהם ואשר צריך להביאם בחשבון בעת עריכת האיזון הכולל.

          בגדר אותם ליקויים אני רואה לציין בראש וראשונה את העובדה שעל אף חלוף למעלה משנה מאז נתפסו המטלטלין המוחזקים בידי המשיבה, לא הוגש עד היום כתב אישום כנגד העורר. למותר לציין לעניין זה כי המשיבה שיגרה לעורר הודעת יידוע בדבר העברת חומר החקירה לרשות התביעה, בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 וחרף העובדה שמאז חלפו חודשים רבים, לא הוגש עדיין כל כתב אישום.

          בגדר מחדלי המשיבה אני רואה לציין גם את העובדה שלא הוגשה בקשה להארכת החזקת התפוסים במסגרת פרק הזמן הקבוע לכך בחוק. סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969 קובע כי באם תוך 6 חודשים מיום תפיסת החפץ בידי המשטרה לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראייה, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שממנו נלקח. נקבע עוד כי בית משפט השלום רשאי על פי בקשת שוטר מוסמך, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע. בית משפט קבע לא אחת כי דרך המלך היא שעל המשטרה לפנות במסגרת המועד הנ"ל בבקשה להארכת מועד ההחזקה. יחד עם זאת, נקבע כי העובדה שבקשה כאמור מוגשת בחלוף המועד, הגם שהיא צריכה להילקח בחשבון במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול, אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה ולהאריך את ההחזקה המתבקשת [ראו לדוגמא: בש"פ 4971/08 וייסמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום 28.10.08].

          אם לא די בכך, הרי שאותן בקשות להארכת החזקת התפוסים הוגשו מבלי לזמן כלל את העורר ומבלי לאפשר לו לשטוח את טענותיו בפני בית המשפט בטרם תוכרע הבקשה. כפי שנקבע גם לעניין זה יש בקיום דיון כאמור, מבלי לאפשר לבעל זכות הקניין להביא עמדתו בפני בית המשפט, כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי.